דחיית בקשת אם שחטפה תינוקה לישראל לדיון בביהמ"ש עפ"י פק' בזיון בימ"ש

עו"ד פרידמן: תמיד נתונה סמכות לביהמ"ש נתן את ההחלטה לדון בבקשה לאכיפת אותה החלטה על פי פק' בזיון ביהמ"ש, אינני מבקש מביהמ"ש כאן לנסות לתת החלטה לגבי משמעות פסק דינו במדינת. ביהמ"ש זה נתן פסק דין בהסכמת הצדדים שמחייב את המשיב לפעול בטרם החזרת הקטין כתנאי להחזרת הקטין. אם המשיב לא פעל בהתאם לפסק הדין, הוא הפר את התחייבויותיו בהסכם וזה עומד בבזיון ביהמ"ש. אני מסכים עם ביהמ"ש שאי אפשר לקבוע עובדות ללא נוכחות הצדדים, ביהמ"ש ישקול קביעת דיון בנוכחות הצדדים.

אני יכול לומר לביהמ"ש שמאז הדיון על פי מידע שקיבלתי ממרשתי, הדירה עדיין אינה ברשותה, משום שהבעל וחברתו ממשיכים להתגורר בדירה. הבעל עדיין לא ראה את הבן, והבעל גם לא פנה לביהמ"ש בניו יורק לדרוש הסדרי ראייה, לכן המשיב פשוט מתעלם מפסק הדין של ביהמ"ש כאילו זה לא מחייב אותו.

אני סבור שיש סמכות לביהמ"ש זה לקבוע דיון בנוכחות שני הצדדים, ואם מסתבר שטענות המבקשת הם נכונות, אזי הבעל לא פעל בהתאם לפסק הדין והיא אינה צריכה להישאר בארה"ב עם הקטין כל עוד שלא מקיים את תנאי פסק הדין.

באשר לפסק הדין שביהמ"ש מפנה תשומת לבי אליו.

ה ח ל ט ה

תחילתה של הפרשה המשפטית שאנו היום עדיין בפתחה, הינה חטיפה של קטין, בנם של בעלי הדין, והשארתו בארץ.

על פי החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 15/06/09 נקבע כי הקטין נחטף על ידי המבקשת, ושיש להחזירו למקום מגוריו בניו- יורק בארה"ב, בהתאם לאמנת האג.

בעקבות החלטה זו הוגשו הליכים ערעוריים שבסופם הוחלט על החזרת הקטין, יחד עם אמו, מדינת ניו-יורק - מקום מגוריו, אך הקביעה הזאת הותנה בתנאים על מנת להבטיח את שלום הקטין וטובתו.

לאחר שהמבקשת חזרה למדינת ניו-יורק, כך לטענתה, לא קיים בעלה המשיב את התנאים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש בארץ, לרבות לא העמיד לרשותה ורשות בנם הקטין דירת מגורים פנויה לצורך מגוריהם, ובהתאם, הוגשה הבקשה שלפניי, על פי פק' בזיון ביהמ"ש במסגרתה עותרת המבקשת לאכוף על המשיב לקיים את התנאים שנקבעו בפסק הדין של ביהמ"ש בארץ.

אף שמלכתחילה חשבתי כי אין לבקשה סיכויי מהנימוקים שיפורטו בהמשך, מצאתי לקבוע דיון שמא ניתן להוביל את הצדדים שוב להסכמות כאלה או אחרות, אך המשיב לא התייצב ולא הייתה כל התייצבות מטעמו ואף עוה"ד שייצגה אותו קודם, הודיעה שהיא אינה מייצגת אותו יותר.

מבלי להיכנס להתנהגותה הלא ראויה של עו"ד קריספל שייצגה את המשיב ובהחלטתי מיום 01/10/09 הורתי לה להתייצב לדיון של היום, מצאה להגיש אתמול בקשת דחייה ומצאה על דעת עצמה שלא להתייצב לדיון. אמעיט במילותיי הנדון ואומר כי התנהגות זו הינה התנהגות חמורה ובלתי ראויה.

יחד עם זאת, לדעתי, בעצם הקביעה שהתינוק הקטין שהה בארץ תחת חטיפה וכי מקום מגוריו על פי אמנת האג הוא במדינת ניו- יורק ובעצם ההוראה של בתי המשפט בארץ להחזיר את התינוק  לניו- יורק מקום מגוריו, טבועה המשמעות כי ביהמ"ש המוסמך לדון בטובתו ובענייניו של הקטין וביהמ"ש המוסמך במדינת ניו-יורק ולא ביהמ"ש בארץ. 

בנסיבות האמורות, נראה לי, כי ביהמ"ש בארץ צריך להימנע, דרך כלל, מלהפעיל סמכויות שיפוטיות כאלה או אחרות לאחר שנפלה הקביעה כי מקום מגוריו של הקטין מחוץ למדינת ישראל.

הדברים הנ"ל יפים לכל סיטואציה שבה מובאת בקשה בעניינו של קטין לאחר שנקבע כי מקום מגוריו על פי אמנת האג נמצא במקום אחר, והם יפים שבעתיים כשמדובר בבקשה כזו שמונחת לפניי במסגרתה עותרת המבקשת לאכוף החלטות קודמות של בתי המשפט בארץ על דרך של פק' בזיון ביהמ"ש.

במה הדברים אמורים, הרי בעצם הקביעה שמקום מגוריו של הקטין בניו-יורק טבועה הקביעה שביהמ"ש המוסמך לדון בעניין הוא ביהמ"ש המוסמך לדון בניו-יורק ולא בתי המשפט בארץ, כמפורט לעיל, אך מעבר לכך, פק' בזיון ביהמ"ש והפסיקה שניתנה מכוחה, מצווה אותנו לקיים דיונים על פי הפק' בנוכחות הצדדים, דבר שאינו מתאפשר הואיל והצדדים נמצאים בניו-יורק, שם נתונה הסמכות לביהמ"ש המוסמך.

בנוסף, משנקבע שביהמ"ש ביו-יורק הוא המוסמך כרוכה המשמעות שביהמ"ש בארץ אינו הפורם הנאות לדון בעניינו של הקטין, לרבות, אכיפת פסק הדין שניתן בארץ.

במקרה כמו זה שבפנינו, פתוחה בפני המבקשת הדרך לפנות למערכת השיפוטית במדינת ניו-יורק על מנת להורות על קיום פסק הדין של ביהמ"ש כאן, ואל לא ביהמ"ש כאן לקבוע עובדות בלי נוכחות הצדדים על סמך טענות של צד אחד כאשר הצד השני, שמודע להעדר סמכות של ביהמ"ש זה, מסרב להופיע לפניו.

אשר על כן, הבקשה שבפניי נדחית.

בטרם אחתום את החלטתי, אומר את המובן מאליו, דהיינו, על הצד שזוכה בהחלטה שיפוטית המתנה החזרת הקטין לארץ מגוריו מחוץ למדינת ישראל, לדאוג לקיום אותם תנאים בטרם יציאת הקטין אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ולא לנסות לאכוף את ההחלטה על בסיס פק' בזיון ביהמ"ש לאחר מעשה, משום שהדבר אינו ראוי ואינו אפשרי.